Make your own free website on Tripod.com
נסיון להסביר

מאת: pembencipolisiו   26/12/06 | 01:46

ב 17.7.2004 שבת אחר הצהרים הייתי בחוף הים של אשקלון, כמה פעמים כשיצאתי מהמים ראיתי את בגדי במקומם. בפעם האחרונה, עם אור אחרון , ראיתי במקום הבגדים את שקיות הזבל הגדולות של מנקי החוף במקום שבו היו הבגדים שלי. ידעתי שברגע שהמציל הולך הם מתחילים לסיר. הלכתי אל פח הזבל הסמוך והוצאתי משם את החולצה שלי מזוהמת בזבל , את המכנסים הקצרים ובתוכם היה מפתח הבית , אבל לא את הסנדלים החדשים שעלו לאבי 350 ש"ח. הסנדלים הללו התאימו לי ב 5 דקות של בחירה בחנות. הגנב הנאצי בן הזונה ידע מה לגנוב, כסף לא היה שם אפילו לא שקל, כי באתי ברגל 3 ק"מ עם השתיה שלי והתכוננתי לשוב ברגל. הוצאתי מהזבל גם את שארית בקבוק השתיה שלי. חפשתי עזרה בשתי מסעדות בחוף כדי לטלפן אל המשטרע. המסעדן השני עזר לי גם שנתן לי שני קבקבי אצבע ישנים אבל לא הצלחתי ללכת בהם, ואמר לי היכן טלפון צבורי. צלצלתי 100 קול נשי שאל אותי האם הגנב שם ? וכשעניתי שלא , אמרה לי השוטרת תבוא תגיש תלונה. לקחתי את חולצתי המזוהמת ותליתי על הכתף ואת הקבקבים, והלכתי יחף קילומטר אחד אל תחנת המשטרע. כשהגעתי פקפק היומנאי העונה לשם "דודי עזרן" בספור שלי, אבל הורה לי בתנועת אצבע לגשת אל ה"מש"ל" מקום להתלונן. על ספסל סמוך ישב מי שנראה לי כבדוי ושאל אותי מה קרה. עניתי לו. הוא אמר "אלהים גדול" ואני אמרתי "אלהים בן זונה". שמעה שוטרת נאצית בלבוש אזרחי  זאת מעבר לקיר וסרבה לקבל אותי. בחקירת מח"ש מסרתי תאור מלא שלה אבל הם לא עשו דבר חוץ מלשאול. חצי שעה חכיתי שם עד ששוטרת במדים מוזרים (מג"ב ? ) אמרה לי ללכת אל היומנאי הנאצי אל"דודי עזרן". קרבתי אל דלפקו ואמרתי לו "לא האמינו לי" . אמר לי הנאצי "דודי עזרן" : "גוז'ו תסתלק מכאן" , פעמים. קללתי אותו "בן זונה". אז קפץ ה"דודי עזרן" מעבר לדלפק עלי, השליכני אל הרצפה, וקרא לעוד גלוח ראש ממושקף עם 3 פלאפלים בדרגותיו, ולעוד שוטר נאצי ממושקף. הללו בעטו לי בצלעות. שנים מהם גררו אותי אל מחוץ לתחנה ועל השביל אל מחוץ לחצר התחנה. צעקתי למי מהם "תעצרו אותי" ההוא ענה "לא נעצור אותך נזרוק אותך כמו כלב" הוציאוני מהשער זרקו אותי על המדרכה , שם נפגעתי גם ברגל. עברתי את הכביש חפשתי את מתחם משרד הבטחון שממול. השער היה נעול. הלכתי יחף, חצי ערום ופצוע 2 קילומטרים הביתה. צלצלתי אל אבי וספרתי לו. אמר לי לך אל בית החולים. התקשיתי לנעול נעלים ולשבת לאכול. לקחתי כרטיס קופ"ח מכבי והלכתי עוד 2 ק"מ אל בית חולים ברזילי. השעה היתה 12:39 בלילה 18.7.2004 שם טפלו בי ורצתה האחות בקבלה להזמין משטרע אבל התחננתי שלא תעשה זאת כי יהרגו אותי השוטרים. צולמתי כמה צלוני רנטגן, נתן לי דו"ח קצר, ראיה משפטית, ומרחו את מה שנתן למרוח במשחת פולידין. משם הלכתי הביתה 2 ק"מ חצי ערום , פצוע ומרוח. אחרי 10 קילומטרים הליכה ביום אחד, ב 4:20 נסיתי לישון , שכבתי ב"אופסייד" עד שנרדמתי. הצלומים צולמו על ידי צלם מקצועי בחנותו ביום 18.7.2004 ונתנו לי גם בתמונות וגם בדיסק. הדיסק הוא מקור הצלומים שבדפים.
היום אני יודע שגנב הסנדלים הנאצי ימח שמו היה ממנקי החוף , לא סתם אזרח. ב 25.6.2005 השליך אחד המנקים , לעיני, את השקית שלי, בגד, מפתחות, עם סנדלים שנקנו לאחר גנבת הקודמים, ועם משחת שזוף אל הפח. רצתי מן המים וצרחתי עליו. פזרתי את שקית הזבל ומצאתי את חפצי כולם שם כולל המפתח קשור בחולצה. מצאתי שם גם תעודת זהות של אשה ופנקס צבאי של חילת. למחרת 26.6.2005 התלוננתי בטלפון אל לשכת ראש העיר אשקלון. קול נשי ענה לי. האשה רשמה את התלונה. לפחות יצא מזה משהו. לפני 31.5.2006 פטרה עירית אשקלון את כל המנקים שעבדו עד אז, והיו רבים. כנראה היו מספיק תלונות על זריקת חפצים לזבל על ידם. ב 31.5.2006 היה היום הראשון שלי בקיץ האחרון בחוף. כבר לא ראיתי את "צבא המפגרים המפוטרים." במקומם יש שם עובד נורמאלי, שאותו ראיתי כל העונה.




AKU MENCINTAIMU , SITI NURHALIZA